<h1>האגור סימן אלף שנ"ח</h1>
<h2>דף יח:</h2>
בשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת. אם הוא ביום פורש ממנה אותו היום כלו אפילו אם הוסת בסופו ומותר מיד בלילה שאחריו. וכן אם הוא בתחלת היום פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו ושל אחריו בין שקבעה הוסת בג"פ או בפעם אחת. וכתב הראב"ד אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לו שפיר או קודם הנץ החמה או לאחר הנץ החמה. יש מחמירין לאוסרה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא. וי"א שאינה אסורה אלא ביום. והכריע הוא כדברי המקילין. ואם רגילה לראות ראיה מרובה קודם הנץ החמה עד הנץ החמה איכא מ"ד שאסורה כל היום וכל הלילה. דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא. ואיכא מ"ד דאחר התחלת הוסת אזלינן ולא מתסר' אלא בלילה. והראב"ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשעור שנמשך בו. ואם וסתה נמשכת שנים או שלשה ימים ששופע או מדלף שנים או ג' ימים כתב הראב"ד שכולם חשובים כעונה אחת ואע"פ שהגיע תחלת הזבות ולא ראתה צריכה לפרוש כל ימי משך הוסת. וכ"כ הרמב"ן שחוששת לכל ימי משך הוסת שכל יום ויום וסת בפני עצמו ואפי' נעקר יום הראשון חוששת לשאר הימים עד שיעקרו כולם. והר"ז כתב שאינה צריכה לפרוש אלא עונה ראשונה של הוסת וכיון שעברה העונה ולא ראתה מותרת. ולזה הסכים הרא"ש. ובספר אור זרוע פסק שיפרוש קודם לוסתה כ"ד שעות דהיינו יום ולילה או לילה ויום. וחומרא גדולה היא. וששאלת באשה שאין לה וסת קבוע אם היא אשה שמשנה וסתה לאחר או להקדים שנים או ג' ימים יפרוש הימנה בזמן הגעת וסתה שני ימים או ג' קודם. ושלום יצחק ברבי אברהם.
